דבר תורה לפרשת משפטים
/ בן ציון אדורם / ‏‏‏‏‏כ"ה שבט תשס"ה

פרשת משפטים הולכת ופורשת לפנינו, דין אחרי דין, את המשפט הפלילי ואת המשפט האזרחי של התורה; ובין היתר, פורשת בפנינו את הדינים של מה שהיינו מסווגים בימינו, אולי, כעבירת הריגה – שורו של אדם הביא למותו של אדם אחר:

"כח וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ אוֹ אֶת אִשָּׁה וָמֵת סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ וּבַעַל הַשּׁוֹר נָקִי. כט וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת. ל אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו.".

על הפסוק "אם כפר יושת עליו" יש לרש"י שני "דיבור המתחיל"[1]:

"אם כפר יושת עליו - אם זה אינו תלוי[2], והרי הוא כמו (לקמן כב כד) אם כסף תלוה, [כלומר] לשון אשר – [דהיינו] זה משפטו: שישיתו עליו בית דין כופר;

ונתן פדיון נפשו - דמי ניזק, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר דמי מזיק".

אומר הדבר ציון: אם המילה "אם" בפסוק "אם כפר" משמעה "כאשר", עולה קושיה:

בפרשת יתרו, על הפסוק "כא וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" מביא רש"י את דברי רבי ישמעאל:

(כא) ואם מזבח אבנים - רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלשה:

"ואם מזבח אבנים תעשה לי", הרי אם זה משמש בלשון כאשר - כאשר תעשה לי מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית שהרי חובה עליך לבנות מזבח אבנים, שנאמר (דברים כז ו) אבנים שלמות תבנה;

וכן (שמות כב כד) "אם כסף תלוה" - חובה הוא, שנאמר (דברים טו ח) והעבט תעביטנו, ואף זה משמש בלשון כאשר;

וכן (ויקרא ב יד) "ואם תקריב מנחת בכורים" - זו מנחת העומר, שהיא חובה;

ועל כרחך אין "אם" הללו תלוין אלא ודאין, ובלשון "כאשר" הם משמשים[3].

המשמעות של הלימוד הזה של רבי ישמעאל, של ההבחנה בין "אם" במובן של "אם" ובין "אם" במובן של "כאשר", היא ברורה: "אם" במובן של "כאשר" אינו רשות, אלא חובה, ומכאן שבאותם מקומות שבהם התורה אומרת "אם" במובן של "כאשר" (שהם אותם שלושה מקומות שמונה רבי ישמעאל), יש חובות – חובות שהן מצוות עשה: לבנות מזבח, להלוות כסף לעני, להקריב מנחת ביכורים.

שואל הדבר ציון: אם רש"י פרש שגם אצלנו בפסוק "אם כפר" מדובר ב"אם" במשמעות של "כאשר", אז מדוע רבי ישמעאל מונה רק שלושה מקרים שבהם "אם" הוא במובן של "כאשר", ולא מונה ארבעה מקרים (הרביעי הוא, כמובן, הפסוק דנן, "אם כפר")?

עונה הדבר ציון, שכדי להבין את התשובה, יש להכיר מחלוקת מסויימת של רבי ישמעאל ורבי עקיבא, המופיעה בשני מקומות בגמרא – במסכת בבא קמא[4] ובמסכת גיטין[5]:

התורה אומרת לנו[6] על המוליך בהמותיו בשדה חברו, שהוא צריך לשלם בעידית[7]:

ד כִּי יַבְעֶר אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירֹה וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם.

ועדיין, גם אחרי קריאת הפסוק, נשארת שאלה אחת גדולה: "מיטב שדהו" – שדהו של מי: של מזיק או של ניזוק?

בשאלה זו נחלקים רבי ישמעאל ורבי עקיבא מחלוקת ארוכה, שהגמרא במסכת גיטין נסחה אותה בתמציתיות כך:

"מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק דברי רבי ישמעאל רע"א מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק".

נזכר עכשיו שוב ב"דיבור המתחיל" השני על הפסוק "אם כפר":

"ונתן פדיון נפשו - דמי ניזק, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר דמי מזיק".

הפירוש של רש"י לביטוי "פידיון נפש" הוא למעשה הפניה למחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא – כמובן, בלי לנקוט עמדה במחלוקת.

אומר הדבר ציון: מעצם העובדה שרש"י מפנה למחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא מתבאר שרש"י הבין שהכופר, אותו פידיון נפש, הוא מדין תשלומי הנזיקין – תשלומים שבאים להחזיר את ערך הדבר שניזוק;

ואם כן, אומר הדבר ציון, מתיישבת הקושיה כך:

אותם שלושה דברים שמנה רבי ישמעאל בפרשת יתרו, הם רק הדברים שיש בהם חידוש: דברים שהם מצוות חדשות, חיובים חדשים; בדברים האלה, בדברים שהם חיובים חדשים ועצמאיים, מצא רבי ישמעאל לנכון להסב את תשומת הלב שהמילה "אם" משמשת בלשון "כאשר";

אבל החיוב לשלם תשלומי נזק, הוא אינו חיוב חדש; הוא אינו חיוב שנלמד לראשונה מהפסוק "אם כפר"; הוא חיוב שנגזר מתוך חיוב כללי יותר – החיוב לשלם תשלומי נזיקין[8].

אמור מעתה (אומר הדבר ציון) – יש יותר משלושה מקרים בתורה בהם "אם" משמש בלשון "כאשר", אבל רבי ישמעאל, בפסוק "ואם מזבח אבנים תבנה לי" שבפרשת יתרו, לא מונה את כל המקרים, אלא רק את חילופי המשמעות שהם במקום שמתחדש חיוב חדש ועצמאי, ולא במקום שהחיוב אינו חדש אלא הוא מקרה פרטי שנגזר מחיוב כללי יותר.

שבת שלום!

[1]           "דיבור המתחיל" הוא אותו חלק של הפסוק שרש"י מצטט ואחר כך מפרש – ציטוט הכרחי על מנת שיהא ברור לאיזה חלק של הפסוק מתייחס הפירוש.

[2]           כלומר, אינו מילת תנאי שבאה לבטא דבר שיתכן ויתקיים ומצד שני יתכן ולא יתקיים.

[3]           כלומר: כאשר מזבח אבנים תעשה לי; כאשר תלוה כסף; כאשר תקריב מנחת ביכורים.

[4]           גמרא בבלי, מסכת בבא קמא, דף ו'' עמ'' ב''.

[5]           גמרא בבלי, מסכת גיטין, דף מ"ט עמ'' ב''.

[6]           שמות, פרק כ"ב פסוק ד''.

[7]           כלומר, מן המשובח.

[8]           בשפה משפטית היינו אולי אומרים שהוא Lex Specialis שנגזר מתוך Lex Generalis