פטפטנות היא תכונה שמוגדרת בעצם על-ידי הסביבה. הפטפטן, בהתנהגותו הטבעית והיומיומית, אינו מגדיר את עצמו ככזה. הוא אף אינו מודע לכך. על-פי המילון, פטפטנות היא נטייה להרבות דברים ללא צורך.

מתי נאמר על אדם שהוא פטפטן? כנראה כשנרגיש שקיים דפוס קבוע אצל אדם לדבר הרבה. אבל המלל המרובה כשלעצמו אינו מספיק. נוספת לכך גם העובדה שאותו אדם אינו מודע לרגשות הסובבים אותו; שהתעייפו ושמעוניינים לסיים את השיחה, שדבריו אינם מעניינים, והוא אינו שם לב לכך.

כך שבראש ובראשונה בפטפטנות יש אלמנט של חוסר התחשבות בזולת. חוסר אמפתיה, אטימות לרגשות הזולת וחוסר גבולות. בנוסף, יש בפטפטנות גם אלמנט שהוא פנימי, שנובע מעולמו הרגשי של האדם פטפטן, כאשר הסביבה בעצם היא אמצעי פסיבי להתמודדות של אותו אדם עם הקושי הזה.

הקושי הוא קושי אמיתי ונובע מחרדה גדולה מן הריק. יכולים להיות לכך הרבה גורמים שכמובן ברובם קשורים לחוויות ילדות מוקדמות, חינוך והגדרת ערך העצמי. הפחד מן הריק הוא הצורך להרגיש נוכח, קיים. הריק, השקט, הוא מאיים. הוא מפגיש אותנו עם הרבה חרדות ופחדים, מחשבות מטרידות ותכנים לא נעימים.

הנטייה הטבעית היא לברוח מהתמודדויות עם אותם תכנים. בריחה היא לא מודעת. היא לא תוצר של החלטה – כשאני יושב בשקט אז קשה לי ואז אברח. זהו גורם מניע לא מודע שגורם להרבה דפוסי פעילות, כגון, עבודה לאורך שעות מרובות, התחייבויות רבות, פעילויות, תחביבים קורסים. וככל שהעיסוקים רבים יותר, כך אין זמן לעצור, לחשוב, להרגיש, לתת לאני העצמי להתקיים. כי מה שמתקיים אלו הן פעילויות והעשייה.

בפועל, לרוב ההנעה הזו היא חיובית ומאפשרת לנו לפעול למען הזולת, החברה, הקהילה, לפיתוח העצמי (לימודים, תחביבים מגוונים), אולם הרבה פעמים זה גם יכול לגבות מחיר יקר. מחיר של חוסר מודעות. בסופו של דבר, העשייה מעייפת, שוחקת, ובסיומה גם עולה תחושת ריקנות. אם אנו לא נותנים זמן למצברים להתמלא, חושבים על הפרויקט הבא והדחף להיות בתנועה הוא כה חזק, אזי אנו פועלים ללא מצברים וללא אנרגיות. עשייה ללא אנרגיות הופכת לחסרת תכלית, ללא כיוון מוגדר וללא סיפוק אמיתי והיא באה על חשבון דברים אחרים, כגון הבריאות או תשומת הלב למשפחה, חברים, ילדים.

ברגע שאנו לא מרפים וממשיכים לעשות, לעבוד, לדבר, למלא את החלל הריק, אין לנו יכולת לבחון את עצמנו, את רגשותינו, ולהיות מודעים לעצמנו.

כך שגם בפטפטנות יש מרכיב של הפחד מהריק. מהחידלון. מין תחושה פנימית, שברגע שאחדל לדבר, כבר לא תהיה לי נוכחות. לא אהיה קיים. פטפטנות יכולה להוות בעצם פיצוי על תחושות של ערך עצמי ירוד ורגשי נחיתות. אני כופה את נוכחותי בעולם, באמצעות מילים והשמעת עצמי.

אז אילו סימנים בכתב היד יצביעו על הפטפטנות?

קודם כל, כמובן הסימנים לחוסר גבולות וחוסר התחשבות בזולת: שולי שמאל חסרים או נפרצים. מרווחים קטנים עד קטנים מאוד בין המילים – הרבה מילים בשורה. כמו-כן, נזהה אטימות רגשית באמצעות הולכת קו ללא חילופי לחץ – הקו האטום והלא שטפי. פ

הסימנים המצביעים על הצורך בנוכחות, על הקושי להיפרד מהמרחב. שתיקה כפרידה ,נזהה, למשל, באמצעות הצפת הדף – שורות צפופות ושוליים נעדרים.

כתב קטן בשילוב הסימנים שצוינו למעלה יכול להסביר את רגשי הנחיתות המפוצים על-ידי הדגשת הנוכחות – השליטה במרחב הדף באמצעות מלל (טקסט) רב.

המאמר נכתב ע"י דפנה חוטר-ישי, גרפולוגית מוסמכת וממנהלות מכון הגרפולוגיה "מיישרים קו". פ
www.m-kav.co.il