WELCOME TO WWW.KOSHERDELIGHT.COM

 
   
 

 

 
 

לא תמיד הם אנשים זרים
מאת: רחל אוריאן

השבוע שמענו על ילדה בת ארבע שנאנסה כאשר הסתובבה לבדה בשכונה. בראשנו אנו רוצים לחשוב שאם ניזהר ולא נניח לילדים להסתובב מחוץ לבית לבדם שום אסון לא יקרה להם. במקרים רבים זה נכון: זה פשוט עניין של הזנחה. ההורים מרשים לילדים קטנים להסתובב בחוץ לבדם והבלתי נמנע קרה.

א-הה... מבין כל האנשים שבאו אלינו לקפה היום יש אנשים שחוו אישית תקיפה מינית...
אנו
קוראים על כל מקרי האונס כצופים מן הצד, מזדעזעים וממשיכים בסדר היום שלנו. וכאשר אנו פונים לדרכנו, מישהו או מישהי בארץ ובעולם מותקפים על ידי בן או בת משפחתם. במשפחה אחת מכל חמש זה קורה. זאת אומרת, שאם נאסוף כמה זוגות חברים לערב קפה, יהיה הגיוני שנשער: א-הה... מבין כל האנשים שבאו אלינו לקפה היום יש אנשים שחוו אישית תקיפה מינית. הם שותים קפה, מדברים פוליטיקה, מעבירים את הזמן בנעימים, אבל זה רק בכאילו. הם נכים והנכות שלהם בלתי-נראית. הם מרגישים מבפנים פצועים וחבולים, שותתי דם, אך איש אינו רואה ואינו מבחין. כמעט. אנשים שחוו תקיפה מינית יכולים לזהות נכים כמותם אפילו בפגישה של כוס קפה ופוליטיקה. ושאר האנשים עולם כמנהגו נוהג.

 המקרה של "האינטיליגנט"
אז
בואו נדבר על תקיפה מינית בידי בן משפחה. בואו ניקח משפחה שיש בה אבא, אמא וילדים בגילאים שונים. האבא "אינטיליגנט", מהנדס או דוקטור או כל משהו חשוב אחר שאמא מייחלת עבור בנה. האמא גם היא בעלת כמה תארים (או לא), עסוקה בעצמה. יש כסף בבית. שומעים מוזיקה קלאסית, קוראים ספרות קלאסית, מדברים על מאורעות הסטוריים בבקיאות רבה. ובלילה...משכיבים את הילדים לישון, ובאיזשהו שלב האב ה"אינטליגנט" חומק אל מיטת אחד הילדים.

 המקרה של האשה שלא רואה...
האשה
לא רואה. היא ישנה... עבדה כל היום, היתה עסוקה, בישולים-קניות, ועכשיו לילה. בלילה ישנים. אז מותר לה לא לראות שהבעל שלה מסתנן למיטת הילד שלה. היא לא רואה פעם ולא רואה פעמיים ולא רואה שנים. מבצעת את כל תפקידיה כאמא. מבשלת-אופה. רק לא רואה.  לפעמים, בשבתות בבוקר, כשההורים מזמינים את הילד למיטתם "לשחק" , האם לא מבחינה שקורים כל מיני משחקים מתחת לשמיכה. כשהילד גדל, הוא מעז: הוא מתלונן על אבא שלו במשטרה. נפתח תיק. האבא מכחיש. הוא בעל עמדה חשובה בכוחות הבטחון. האמא מגבה את האב: לא ראתה, לא שמעה, לא נכון. הילד מתחנן לאמו: ספרי מה שאת יודעת... זה יציל את נפשי. האמת תציל אותי. לפחות ארגיש שלא נעלמת לי לגמרי. שלא זנחת אותי גם עכשיו. אבל האמא בשלה: מכחישה וממשיכה לחיות עם האב כאילו מאומה לא קרה. זה לא סיפור. לא המצאה. זה קרה כאן, בארץ לפני מספר שנים. קראתם על זה בעיתונים.

 אם רק בעלה היה חי היא כבר היתה מראה לו...
במשפחה
אחרת, ילדה קטנה ואבא ואמא. משפחה רגילה. האמא עובדת משמרות. כל פעם שהאם לא בבית האבא מתקיף את בתו הקטנה. שנים האמא לא רואה ולא יודעת. כאשר האב נפטר, הבת מגלה תחת לחץ ובושה אין-קץ את סודה. היא מאשימה את עצמה. אין לה חיים. מתחתנת-מתגרשת.  האם מאמינה לבתה אך מתעקשת שכאשר זה קרה, היא לא ראתה ולא שמעה ולא הרגישה ואם היא היתה מרגישה היתה כבר מראה לבעלה שעכשיו הוא מת והיא יכולה להגיד עליו כל מה שהיא רוצה כי כבר אין לה מה לעשות.

לאבא יש תחביבים רבים. הוא מאוד יצירתי...
משפחה 
טובה.  נפגשים בחגים עם כל המשפחה. לאבא יש תחביבים רבים. הוא מאוד יצירתי. הוא מוצא דרכים יצירתיות להכנס למיטת בתו ולהתקיפה מגיל קטן ועד גיל שבע עשרה. האמא לא רואה ולא יודעת. לא מבחינה בבתה הסובלת. הבת בגרה. התחתנה והצליחה יפה. אם לשני ילדים: קיימה עם בעלה יחסי אישות רק כדי שיהיו הילדים. עכשיו יש ילדים. כבר אין לה צורך בבעל. היא בחרה חיים ללא גברים.

הדילמה: להסגיר את בן המשפחה?
הזכרתי
כאן מקרים של אב מתקיף, כי רוב התקיפות באות מצד הגברים במשפחה: אב, אח, דוד. התקיפות לא מתבצעות בהכרח במשפחות מצוקה אלא במשפחות רגילות כמו שלי ושלך. התקיפות הללו מעמידות אנשים בתוך המשפחה בפני דילמה: להסגיר את בן המשפחה למשטרה? ואם זה לא נכון, הרי הרסנו לו את החיים. ואם זה לא נכון, הרסנו לכולנו את המשפחה. ואולי זה קרה רק פעם אחת או פעמיים, נשלח את בן המשפחה לשיקום פרטי וכך נציל גם אותו וגם את המשפחה?

בדרך כלל האם היא "אם נעדרת"
כל הדילמות הללו באות כאשר אנשים במשפחה, בפרט האם, מכירים בכך שמתקיימת בביתם תקיפה מינית. אך בדרך כלל האם היא "אם נעדרת". מה פירוש? אם נעדרת היא זו שנמצאת פיסית בבית, אך לא מבחינה בדברים שאינה רוצה להבחין בהם, שהרי אז היא תצטרך להתעמת עם בן-זוגה. היא מעדיפה להיות תלותית וסחבה לרגלי בעלה ובפרט שלא תקלקל את "המשפחה".  היא מגדלת ילד ולעיתים מספר ילדים, שהותקפו מינית, שנשמתם פגועה באופן הקשה ביותר.

 הסוד ניגלה, האמת צפה...
וילדים אלה, אין להם אמון באיש. האנשים הקרובים אליהם ביותר פגעו בהם ולא הגנו עליהם, אז שיאמינו לאדם זר? שיבטחו במישהו בחייהם? כמובן שלא. לעיתים קרובות אנשים שהותקפו מינית מסתירים את הסוד הזה אפילו מפני עצמם. קורה שאינם זוכרים מה קרה להם אפילו אם הותקפו בגילאים בוגרים ולא כילדים קטנים. קורה שרק לאחר שהם מקימים משפחה והם כבר בגילאי 40-50 הם מרשים לעצמם לזכור: בהתחלה פיסה קטנה של זיכרון ואח"כ עוד פיסת זכרון ועוד אחת, עד שהפרטים מתקבצים והסוד ניגלה. האמת צפה. אם מתמזל מזלם, הם מטופלים נכון ויכולים ללמוד להשתחרר קצת. אם אינם מטופלים, חייהם עם הזיכרונות החדשים-ישנים הופכים לגהינום.

 בעיני עצמו הוא מושחת, הוא טמא...
אז
ניקח את המקרה של מישהו שנפגע מינית: כל פעם שמדברים ברדיו על תקיפה מינית, כל פעם שהוא קורא ידיעה בעיתון על תקיפה מינית, הכל חוזר לו ב"פלש-בקס": הבזקים מן המקרה שקרה לו. הוא חווה מחדש שוב ושוב ושוב, כל החיים את התקיפה שלו. הוא מנסה לעבוד, יתכן שאף מצליח לשמור על מקום עבודה קבוע. יתכן שהוא מצליח בתחום האקדמי. אך ה"פלש-בקס" חוזרים: לא יעזור כמה שיעבוד על עצמו. הוא וה"פלש-בקס" צמד-חמד. והאשמה: בעיניו הוא האשם. הוא הסכים. הוא שיתף פעולה. ולמרות זאת, יש מקרים בהם הקרבן מצליח לקיים חיים מלבד לחזור ולחוות את מקרה התקיפה שלו.

 ומה עם זה שלא מצליח לחיות בשיגרה ולתפקד? הוא עדיין מאשים עצמו.  גם כשיכול היה לדבר שתק. לכן הוא לא מעריך את עצמו, כפי שאינו מעריך את "האם הנעדרת" שלו: בעיני עצמו הוא מושחת, הוא טמא, לא מגיע לו לחוות רגע אחד של אושר. אז הוא הורס את עצמו . רב עם כל העולם ומקלקל יחסים, ו/או מתמכר לאלכוהול וסמים ו/או מקים משפחה ומתקיף את ילדיו כפי שהתקיפו אותו, כי זה מה שהוא יודע שעושים עם ילדים.

 יום המאבק הבינלאומי נגד אלימות במשפחה:
ביום
חמישי של השבוע שחלף היה יום המאבק הבינלאומי נגד אלימות במשפחה. העדפתי לעסוק רק בגוון אחד של אלימות במשפחה והוא התקיפה המינית. זוהי התקיפה הקשה ביותר בתוך המשפחה ועליה לא מדברים ולא מודים שהיא קיימת ולא מכירים בכך שיתכן שהאנשים הקרובים לנו חברים או משפחה, סוחבים איתם סוד כזה נורא. סוחבים איתם את ה "פלש-בקס". אז אם כבר קרה שזיהיתם מישהו כזה הטוען שהותקף מינית, אנא האמינו לו. שימעו אותו והתייחסו לפגיעה שלו במלוא הרצינות. לעיתים נמצא שה"קרבן" דיבר על דברים שלא קרו. אז דעו לכם שגם  כך יש לו בעיה גדולה והוא צריך עזרה ותמיכת חברים ומשפחה. כי מי ממציא סיפורים על תקיפה מינית? אותו אחד שזקוק לכם וכל שאר הסימנים שנתן לכם לא הספיקו כדי שתטפלו בו. אז הוא הוסיף את התקיפה המינית. אבל אלו שממציאים הם נדירים. בדרך-כלל אדם הטוען לתקיפה מינית אכן הותקף מינית. היו שם בשבילו! אל תיעדרו! 


 פ"המלך עירום". זהו סיפורה האישי של דורית אברמוביץ על אביה שתקף אותה מינית באופן החולני ביותר, ועל אמה הנעדרת. אנא קיראו: דורית אברמוביץ "המלך עירום".פ