מקצוע הרפואה הוטרינרית במהותו עוסק בקשר שבין אנשים לבעלי חיים. תפקידו העיקרי של הרופא הווטרינרי הינו למנוע העברת מחלות מבעלי חיים לבני אדם.

וטרינרים העוסקים בפרקטיקה פרטית של חיות מחמד ביתיות, מבצעים הלכה למעשה תפקיד קהילתי. אנו נמצאים בקשר אישי יומיומי ותקופתי עם חיות מחמד ובעליהן, ומהווים חלק מחיי המשפחה המודרנית.

לפיכך, כאנשי מקצוע המעורים בחיי הקהילה, בתוך עמנו אנו יושבים, וקשובים לרחשי הלב של הציבור בנושאים השונים.

גם אני, כיליד הארץ הזו, בה חונכתי כל חיי, בה רכשתי מקצוע, ובה אני מגדל את ארבעת ילדיי, לא יכול להישאר אדיש למאורעות המתרחשים סביבנו, ומשפיעים ישירות על חיינו וחיי הסובבים אותנו.

לפני כעשור, בעקבות אסון המכבייה, בה קיפחו את חייהם ספורטאים אשר נפלו למי הירקון המזוהמים , הוקמה מפלגת הירוקים הישראלית.

עם הקמתה הצטרפתי לפעילים, ועזרתי ככל יכולתי בעיצוב מצעה ומשנתה החברתית.

בכל התקופה הזו, ניסתה מפלגת הירוקים להתמודד בבחירות הכלליות ובאלה המוניציפאליות.

בפעם הקודמת, חסרו פחות מאלפיים קולות להכניס את הירוקים לכנסת. בתל אביב זכתה המפלגה בייצוג נאה של 4 חברי מועצה, ובמינוי של פאר ויסנר, מקים המפלגה כסגן ראש העירייה.

לפני כשנה, הוחלט בהנהלת המפלגה להיכנס ציבורית ולפעול ברשויות המקומיות בבחירות הבאות אלינו לטובה בנובמבר 2008.

לפיכך פנו אליי ראשי המפלגה, וביקשו ממני להקים את הסניף ברמת גן, לעמוד בראשו, ולרוץ מטעם רשימת הירוקים לראשות העיר ולמועצת העיר.

אודה על האמת, לא שקלתי באותה עת כניסה לחיים הפוליטיים. העיסוק בקליניקה הוטרינרית שלי ובהוראה מילא את כל עיתותיי.

אולם מצד שני, לא יכולתי להיות אדיש למתרחש סביבי. נמאס לי כבר משיחות הסלון, בהם כולם מקטרים על מצבנו העגום, ובסופו של דבר איש לא עושה דבר בכדי לשנות את מציאות חיינו לטובה.

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת ומתפשטת של אדישות בקרב ציבור המצביעים במדינת ישראל.

נדמה שלאנשים לא איכפת מי ינהל את חיינו הציבוריים,כיוון שמעשי המפלגות והיצע המנהיגים העומדים בראשן , הכניסו את הציבור למצב של ייאוש שקט ופסיבי, מתוך אמונה שאף אחד לא יכול לשנות דבר, וכי נדונו כולנו להיות מונהגים ע"י חדלי אישים ומעש.

המנהיגים הנוכחיים של שלושת המפלגות הגדולות בישראל , מימין במרכז ובשמאל, הוכיחו קבל עם ועולם כי אינם ראויים להנהיג את העם, ולהוביל את מדינת ישראל בבטחה בניסיונות שעוד נכונו לה בעתיד.

מסיבות רבות ומגוונות, הגענו למצב של "עם לבדד ישכון" , עם תחושה של אומה במצור במרחב עוין, מעין נטע זר בחברה הגלובאלית, כאשר כמעט כל פעולה בה ישראל נוקטת , נתקלת בחומה בצורה של חוסר הבנה, אי קבלה, ותעוב.

אלא שישראל אינה לוויין של כדור הארץ, היא נטועה עמוק במרחב המזרח התיכון, גבה במזרח ופניה למערב, ואם נרצה או לא נרצה, אנו חלק מהתרבות והגיאוגרפיה הגלובאלית, ומעשינו ומחדלנו כאן משפיעים לא רק עלינו כפרטים וכאומה, אלה על העולם כולו.

אזרח מעורב ואכפתי, שאינו אדיש לגורלו, צריך להיות מודע לעובדה כי חייו מנוהלים בשלושה מישורים לפחות:העולמי, הארצי והמקומי.

הציבור משוכנע כבר כי הפוליטיקאים כיום בציבוריות הישראלית אינם מסוגלים לגרום לשיפור באורחות חיינו.

אין הם מסוגלים עוד לדאוג לחינוך ילדינו, לבריאותנו, למערכת תחבורה נאותה, למניעת וביעור הפשיעה הגוברת, והם אף פוגעים בברוטאליות בקרנות הפנסיה שלנו וכך בעתידנו.

ממשלות ישראל לדורותיהן פגעו אנושות באיכות החיים ובסביבה של כל אחד ואחת מאיתנו.

אנו נושמים אוויר מזוהם, הנהרות והנחלים מצומקים ודלוחים. חיות הבר והצמחייה הטבעית מתדלדלות ונעלמות מן הנוף, האדמה מלאה מתכות כבדות, ומי התהום בלתי ניתנים לשתייה ישירות מהברז.

הציונות נלחמת מזה מאה שנה ויותר על מקומנו כאן על פיסת האדמה הזו, כתם זניח על מפת העולם, שאפילו אין בו מקום לכתוב את השם "ישראל" בתוכו.

חונכנו משחר ילדותנו להאמין כי זו מולדתנו וערש עמנו , אולם במו ידינו אנו הורסים אותה, ולא מאפשרים לחיות בה באופן הבסיסי ביותר של הזכות לחיים בריאים, נוחים ובעלי משמעות.

מה הטעם להקריב את חייהם של טובי בנינו במלחמות על טריטוריה, אם בסופו של יום לא נוכל להתקיים, פשוטו כמשמעו, בטריטוריה זו?

התחושה האישית של כל אזרח במדינת ישראל, שאין לנו על מי לסמוך, וכי אנו מונהגים ע"י פוליטיקאים מושחתים וחסרי יכולת, מסתברת להוותנו כתחושת בטן נכונה.

אינסטינקטיבית אנו חשים כי להלכה ולמעשה , אנו האזרחים מופקרים לגורלנו,  הממשלה לא מושלת , ואת תפקידיה המסורתיים, בייחוד החברתיים, היא מעבירה לעמותות שונות.

אף לא אחת משלושת המפלגות הגדולות בישראל העלתה את נושא איכות הסביבה כנושא ראשי במצעה.

מנהיגי שלושת המפלגות הגדולות, ומפלגות הלוויין שלהן משוכנעים שציבור הבוחרים אדי&